החלטה בתיק עמ"ת 37991-04-11

החלטה תינתן לאחר הפסקה.

מעצרו של המשיב מוארך עד להחלטה אחרת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"א, 28/04/2011 במעמד הנוכחים.

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (ס. הנשיא כב' השופט מ. אלטר) שניתנה ביום 26.4.11 ובגדרה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בכפוף להפקדת בטוחה כספית בסך 25,000 ש"ח במזומן וכן חתימתו על התחייבות עצמית והמצאת ערבות צד ג'.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו סחר בסם מסוכן בצוותא, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע, ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח בת תוקף. בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 27.3.11 וכן עובר למועד זה במועדים שאינם ידועים במדויק לעוררת, קשר המשיב קשר לבצע עסקת סמים באופן שבו המשיב ואחד, חן מלכה (להלן: "חן"), התקשרו האחד לשני ותיאמו ביניהם כי חן ירכוש מהמשיב כמות של סם מסוכן. בהמשך, לאחר תיאום טלפוני לגבי הכמות והמחיר, הגיע המשיב אל צומת גילון,  נפגש עם חן ושניים אחרים והעביר לידי חן סם מסוכן במשקל 299.07 גרם נטו. עוד נאמר בכתב האישום, כי במועדים שונים בחודשים פברואר-מרץ 2011 נהג המשיב ברכב, על אף שתוקפו של רישיון הנהיגה שהחזיק פג, וזאת החל מיום 25.5.10.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בהחלטתו נשוא הערר המונח בפניי, קבע בית משפט השלום כי בשים לב לכך שהמשיב מואשם, בין היתר, בביצוע עבירות מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, חזקה שמתקיימת עילת מעצר מחמת מסוכנות. יחד עם זאת, נקבע כי בכל הנוגע לעבירות לפי פקודת הסמים לא נמצאו בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. לעניין זה ציין בית משפט כי בחן היטב את חומר הראיות ומצא כי אכן מתקבל הרושם כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. יחד עם זאת, הוסיף כי לא ניתן להרשיע נאשם על סמך רושם או על פי תחושות בטן, אלא רק על סמך ראיות קבילות שיש בהן כדי להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם ביצע את המיוחס לו, וכאלה אין בנמצא במקרה דנן. לגבי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח - קבע בית משפט כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות אלו, אולם אין באותן עבירות כדי להקים עילת מעצר. משלא נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה בעבירות לפי פקודת הסמים, דחה בית משפט את בקשת המעצר, והורה על שחרורו של המשיב בתנאים שפורטו לעיל. מכאן הערר שבפניי.

בהודעת הערר ציינה העוררת כי אינה חולקת על קביעתו של בית משפט קמא לגבי קיומה של עילת מעצר וכן לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל הנוגע לעבירות הנהיגה ללא רישיון בר תוקף וללא תעודת ביטוח. הערר מופנה לקביעתו של בית משפט קמא כי לא נמצאו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות הסמים שיוחסו לו.  בהקשר זה, הפנתה העוררת לראיות המצויות בתיק החקירה, המקימות במצטבר את התשתית הראייתית הדרושה לצורך הקמת הפוטנציאל להרשעה. בכלל אותן ראיות הוצגו דוחות של שוטרי יחידת העיקוב, הן של צה"ל והן של משטרת ישראל, סרטון המתעד את המפגש בין המשיב לבין חן, דיסקים ובהם שיחות טלפוניות שהתנהלו בין המשיב לבין חן, לרבות שיחות שהתקיימו זמן קצר לפני מעצרו של חן, מזכרים בנוגע לשרשרת הסם וחוות דעת בנוגע לסמים.

ב"כ המשיב טען מצידו כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא וכי לבד ממסקנות ספקולטיביות אין בנמצא בתיק החקירה חומר ראייתי שיש בו די על מנת להביא למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהקשר זה הפנה לכך שהמשיב הרחיק עצמו מהעסקה והכחיש כי הוא זה המתועד בסרט הצילום. בנוסף, נמנע חן מלקשור את המשיב לעסקת הסמים ובמכלול הדברים אין תשתית ראייתית הטומנת בחובה פוטנציאל הרשעתי.

בטרם אדרש לראיות המצויות בתיק החקירה, אני רואה להפנות למושכלת ראשונים לפיה כל שעל בית משפט לבחון בשלב זה הינה קיומה של תשתית ראייתית הטומנת בחובה פוטנציאל להרשעת הנאשם. על עוצמת הראיות הדרושות בשלב זה של הדיון עמד בית משפט לא אחת. בבש"פ 6187/95 מדינת ישראל נ' אל עבד נקבע כי :

"בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שומה על שופט ליתן דעתו לכך שאין הוא יושב לדין במשפט גופו, וכי לעת סיומו של ההליך אין הוא מכריע בדין אם לחייב נאשם ואם לזכותו. חלילה לו, לשופט להידרש לבקשה למעצר כמו שהיתה הכרעת דין. אם כך יעשה, לא אך יערב מין בשאינו מינו, יקדים את המאוחר למוקדם, ויביא לכפל בהליכים, אלא שעלול הוא, ולו מבלי משים, לשבש את ההליכים לגופם לכשיגיע זמנם. המחוקק הורה בסעיף 21א (ב)  לחוק כי לא יתן בית משפט צו מעצר עד תום ההליכים אלא אם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה ולמותר לומר כי לא הרי 'ראיות לכאורה' כהרי הוכחת אשמה מעבר לספק סביר כנדרש להרשעתו של נאשם".

מחומר החקירה שהונח בפניי עולה כי מפגש שהתקיים בין חן לבין המשיב ביום 27.3.11 בצומת גילון  תועד במצלמה משטרתית.  במזכר ובהודעה של קצין בימ"ר גליל, נאמר כי הלה זיהה בוודאות את המשיב כמי שמופיע בסרטון ומנהל דין ודברים עם חן באותה צומת, בנוכחות צדדים נוספים. הקצין ציין בהודעתו כי זיהה בוודאות מלאה את המשיב כמי שנטל חלק באותו מפגש, תוך שהצביע על כך שפרטי לבושו של המשיב אשר נראו בסרטון, זהים לחלוטין עם פרטי הלבוש שלבש המשיב בעת מעצרו, זמן קצר לאחר אותו מפגש. למותר לציין כי אותו מפגש מתועד גם בדוחות שוטרי יחידת העיקוב הן של צה"ל והן של משטרת ישראל אשר עקבו אחר חן והבחינו במשיב מגיע לנקודת המפגש בצומת גילון ומקיים שיחה עם חן מחוץ לרכבים זמן קצר לפני תפיסת הסם.

עוד עולה מחומר החקירה כי זמן קצר לאחר אותה פגישה נעצר חן כשברשותו סמים מסוכנים המצויים מתחת למושב הרכב בו נהג. בהודעתו (מיום 28.3.11) מסר חן כי הסמים שנתפסו ברכבו מיועדים לחבר מעכו וכי מחירם מסתכם בסך 6,000 ש"ח. באותה הודעה סירב חן למסור את שמו של מי שמסר לו את הסמים ואולם אישר כי מדובר באדם שיצר עימו קשר טלפוני לפני המפגש (שורות 5-9 להודעתו של חן מיום 28.3.11 שעה 18:20).

חומר החקירה כולל גם דיסקים המתעדים שיחות טלפוניות שנערכו בין המשיב לבין חן, ומהם עולה תכנון המפגש ותיאום מיקומו, וכן בקשתו של חן מהמשיב לדאוג לאספקת סמים נוספים, וזאת מיד לאחר השלמת העסקה.  כך למשל תועדה שיחה בשעה 21:30, זמן קצר לאחר שהמשיב וחן הלכו לדרכם בתום המפגש בצומת גילון, שבה שואל חן את המשיב אם אין עוד שניים. המשיב נשבע שאין וחן מבקש לפחות עוד אחד. המשיב אומר שאין וחן משיב שהוא חייב ושואל אולי יש למשיב איזה חבר, במזומן. המשיב עונה שאין ומבקש מחן לחכות למחר. בחקירתו אישר המשיב קיומה של שיחה זו וזיהה את קולו שלו עצמו ואת חן ואולם טען כי מדובר בעסקה למכירת רכב. הסבר זה נראה על פניו תמוה ואינו מתיישב עם היגיון הדברים.

לדעתי, מקבץ הראיות דלעיל מקים מסד ראייתי מספיק הטומן פוטנציאל הרשעתי. נכון הוא שמדובר בראיות נסיבתיות , ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה מונעת את האפשרות שאותן ראיות יוכלו בסופו של הליך להביא להרשעת המשיב (ראו בש"פ 4115/09 מלכה נ' מדינת ישראל). בבש"פ 8208/04 חסיד נ' מדינת ישראל נקבע כי במצב בו קיימות ראיות נסיבתיות יש להסתכל על מכלול הראיות ולבחון את משקלן לאחר הרכבתן. בבש"פ 3885/10 שם טוב דרי נ' מדינת ישראל נקבע מפי כב' השופטת ע. ארבל כי "בהליך המקדמי אין צורך שתקום מסקנה מרשיעה אחת ויחידה מתוך הראיות הנסיבתיות, אלא רק פוטנציאל להשגת אותה הרשעה אחת ויחידה, וזאת מבלי להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות (בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי). בעשותו כך בית המשפט איננו כבול לבחון את הראיות בכללותן על פי מבחנים ראייתיים חלוטים ונוקשים אלא על פי אמות מידה של הסתברות , היגיון ושכל ישר(בש"פ 5848/09 דיבה נ' מדינת ישראל)".